צור קשר

לפרשת מקץ: "יעשה פרעה ויפקד פקידים" – מפתרון לשלטון

מאת: עוה"ד מיליס יואב בתאריך: 24/12/2011

 

 

לפרשת מקץ: "יעשה פרעה ויפקד פקידים" – מפתרון לשלטון

להורדת המאמר בפורמט PDF לחץ כאן

 

פרשת מקץ פורשת בפנינו עלילת סיפור מרתקת – מעליית יוסף לגדולה במצרים ועד התמסרות אחי יוסף לעבדים – ולאורכה שזורים מסרים ותובנות רבים לכל אדם בכל דור, ואין היא רק תאור היסטורי כיצד סיבב ה' את ירידת עם ישראל למצרים כהבטחתו לאברהם בברית בין הבתרים. הפרשה פותחת בחלום פרעה ופתרונו ע"י יוסף. כיצד ידע פרעה שפתרון יוסף הוא הנכון, בעוד שביחס לפתרונות החרטומים נכתב: "ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה" [מ"א,ח]? רש"י בעקבות המדרש מדייק את מהמלה "לפרעה" [שלכאורה מיותרת] כי פתרונות הוצעו לפרעה "אבל לא לפרעה, שלא היה קולן נכנס באוזניו, ולא היה לו קורת רוח בפתרונם, שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר".

 

מדוע כל הפתרונות שהוצעו לפרעה לא נתפסו סבירים בעיניו? לדעת הרש"ר הירש עצם העובדה שהחרטומים לא הבינו את החלומות כחלום אחד, וגם הגישה השרירותית לפתרון, גרמו לפרעה שלא ימצא סיפוק בפתרונותיהם השונים. הכלי יקר מדייק את דברי פרעה ליוסף: "ואמר אל החרטומים ואין מגיד לי" [מ"א, כ"ד] כי פרעה ראה את עבדיו מתלחשים, והבין שיש להם פתרונות לרעה שפחדו לאמר לו. והאברבנאל מספק הסבר פסיכולוגי לפיו כשפתר יוסף את החלום לפרעה נזכר פרעה בפתרון החלום כפי שראה אותו בחלום, והרגיש שאכן זה הפתרון.

 

לדעת המדרש תנחומא: "אמר פרעה, חלום חלמתי. כשבא לומר לו את החלום, ביקש לבדקו והיה מהפך לו את החלום. אמר לו [פרעה ליוסף] והנה מן היאור עולות שבע פרות וגו'.אמר לו יוסף: לא כך ראית, אלא יפות מראה ובריאות בשר...". דהיינו: בסיפור החלום ליוסף שינה פרעה במתכוון פרטים מסוימים, ואף אחד מהחרטומים לא אמר לו שיש שינוי [הוא: ואין מגיד לי, לדעת הכלי יקר], בעוד שיוסף סיפר לו את החלום במקורו. לפיכך – ממשיך המדרש תנחומא – "התחיל פרעה תמה בעצמו. אמר לו [פרעה ליוסף]: אחרי היית כשחלמתי, שנאמר: אחרי הודיע אלוהים אותך את כל זאת". ויש דעה [ד.אקסלרוד] לפיה פרעה ביקש את פתרון החלום שיקבל את תמיכת כל החרטומים. מאחר ושום פתרון שהוצע לא זכה לתמיכה של כל החרטומים, לכן לא התקבל על פרעה. אבל פתרון יוסף התקבל על כל החרטומים לפי שכתוב: "וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו". הסבר זה הוא מבוסס על היגיון פוליטי שספק אם היה לו משקל במשטר עריצותי כמו של פרעה עליו מעיד פרעה: "ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים" [מ"א, מ"ד]. וראה להלן לענין הצורך בשכנוע החרטומים.

 

ולי נראה להצטרף בשאלה זו לפרושו של אור החיים לפיו פתרון יוסף לא היה ברמה האישית, לפרעה האיש, אלא ברמה הלאומית, לפרעה כשם של מלכות. וזו לשונו: "..שם פרעה אינו שם העצם אלא שם המלכות...כי לצד שהחלום היה למלך, ואמרו חז"ל כי חלומות המלכים יגידו דברים הנוגעים לכלל המלכות, והדעת כן נותנת והם [=החרטומים] לא היו פותרים פתרון שנוגע למלכות, אלא פתרונם של הדיוטות". חלומות המלך פרעה אינן חלומות אישיים, אלא דברים שיש לפרש ברמה הלאומית. פרוש זה עולה בקנה אחד עם פרעה המסמיך את יוסף על כל מצרים, ובדברי יוסף 'הנשבע' בפני אחיו: "חי פרעה אם תצאו מזה.." [מ"ב, ט"ו], ואף בפתח ספר שמות בפסוק "ויקם מלך חדש.." הוא פרעה, כדברי רש"י לפסוק זה בין אם שנתחדשו גזרותיו  ובין אם שהיה חדש ממש, פרעה שמו, וכמלך הוא פועל.

 

ונראה להוסיף כי מאחר ויוסף כלל בפתרונו גם את הדרך הביצועית להתמודד עם סכנת הרעב העומדת לבוא על מצרים, ואף הפתרון היה ברמה הלאומית-ממלכתית יכול היה הפתרון להתקבל על דעת פרעה. פתרון החלום על דרך פרושו בלבד מבלי לתת את הפתרון[=התשובה] לבעיה עליה מצביע החלום, משאירה את פתרון החלום כלא-שלם, ומשכך אין החלום פתור כולו. אמנם הבנת הבעיה עליה הצביע החלום היא חשובה לכשעצמה, אבל לא די בה כדי לשכנע בצדקת פתרון החלום. לפיכך מצא יוסף לנכון להשיא עצה לפרעה כיצד להתמודד עם בעיית הרעב, אף שלא נתבקש לכך, משום שעצת יוסף היא גופא פתרון החלום [טעם ודעת]. לדעת האברבנאל יוסף מעז להשיא עצות לפרעה אף שלא התבקש לכך משום שאמר את הדברים ברוח הקודש ואין הנביא יכול לכבוש את נבואתו.

 

ואכן יוסף משיא לפרעה למנות איש נבון וחכם על ארץ מצרים.ופרעה מודה בפני יוסף:"אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך" [מ"א, ל"ט]. פתרון יוסף את החלום מעיד שיש ביוסף רוח אלוקים. אך האם בגלל שיוסף לפתור את החלום הדבר מעיד על חכמתו ובינתו? לדעת אור החיים ביקש פרעה לומר שרוח האלוקים השורה ביוסף עדיפה לכלכלת מצרים והצלתה יותר מחכמת ובינת האדם, ולפיכך גם אם יש אדם חכם ונבון יותר מיוסף, לעולם לא יהיה "כמוך", שכן רוח האלוקים עדיפה על החכמה הטבעית. ועדיין יש לתמוה – כתמיהת האברבנאל – מדוע פרעה נותן את כל הסמכויות השלטוניות הביצועיות במצרים בידי יוסף, אסיר עברי בלתי מוכר – רק בגלל פתרון החלום? פרעה אפילו לא ממתין לראות שפתרון חלום יוסף יתחיל להתממש, וכבר ממנה אותו למשנה למלך פרעה, ואף נותן לו אשה מטובי הארץ? וכי פרעה – בעקבות פתרון יוסף – הפך לגדול המאמינים ברוח אלוקים?

 

עצת יוסף לפרעה היתה להקים מנגנון ביורוקרטי אדיר שירכז את כל הטיפול המנהלי בריכוז התבואות בשנות השבע ושימורה לשנות הרעב. יוסף אומר לפרעה: "יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע" [מ"א, ל"ד]. יוסף מציע לפרעה להטיל מס כבד על כל תושבי מצרים בשנות השבע, ואף שמדובר במס בשנות עושר כלכלי, עדיין אין העם יאהב את המס. לכאורה די היה לו ליוסף להציע: הפקד פקידי גביית  מס. מדוע הקדים לעצתו את המילים "יעשה פרעה" הנראות מיותרות?  אלא לדעת המדרש מאחר ומדובר בהטלת מס כבד על הארץ, אמר יוסף לפרעה שראוי שפרעה עצמו יפריש תחילה משלו את החומש [מלשון חמישית] בטרם יבקש לגבות את המס מהעם המצרי. ומדוע? "כי מיהו שרואה את פרעה נותן חומש ואינו נותן?!". כל מצרי שיראה את מלכו פרעה מפריש את החומש משלו יאות ברצון להפריש גם משלו את המס הנחוץ.

 

וכאן מתגלית חכמת השליטה של יוסף במיסוי כלכלי. יוסף מבין כי שנות הרעב הנראות לכל מצרי בשנות השבע רחוקות, באופן שקשה למצרי מהשורה להאמין שזה עומד להתרחש, מחייבות מיסוי כלכלי חריף בשנות השבע. מס כזה ניתן לגבות ואף לכפות על העם, אך רק לזמן קצר, שכן יימצאו בעם מתנגדים רבים שיסרבו וינסו להשתמט. מס כזה לאורך שבע שנים יכול להיעשות רק בשיתוף פעולה מצד חלקו הארי של העם לאורך זמן, ויש צורך באמצעי שכנוע אמיתי. אמצעי זה הוא הדוגמא האישית של המנהיג. המנהיג חייב לשמש דוגמא ומופת לעם, ולהיות הראשון לשאת בעול, ואז ישתכנע העם שמאחוריו בנחיצות המס. בבחינת "נאה דורש – נאה מקיים" [י.לייבוביץ]. לפיכך הקדים יעשה פרעה -  ליפקד פקידים. רוצה לאמר: הדוגמא האישית קודמת להפעלת הסמכות השלטונית, לא רק במישור הזמן, אלא בעיקר בהיבט של הצידוק לגביית המס לאורך זמן.

 

בפתרון יוסף הבין פרעה לא רק את מתווה הפתרון הכלכלי שמציע יוסף. בפתרון שכולל את העצה מובאים גם חכמת הממשל והשלטון לאורך זמן, ובעיקר את היכולת להניע את העם להאמין בנחיצות הפתרון הביצועי כדי לקדם את פני הרעה הצפויה – שבע שנות רעב. פרעה מבין שהרעה הצפויה עשויה לאיים על המשך שלטונו. פתרון יוסף לצבור בר תחת "יד פרעה" לא היה רק פתרון כלכלי למצוקת הרעב האמיתית, אלא גם פתרון המבטיח את המשך שלטונו ללא ערעור של פרעה. לשם כך לא צריך להיות מאמין גדול ברוח אלוקים, אלא רק להיות מלך המבקש לשמר את שלטונו המוחלט. ואולי מטעם זה מסכים פרעה לתת את כל הסמכויות השלטוניות בידי יוסף, כתהייתנו לעיל. הצגת יוסף בפי פרעה כאיש בעל רוח אלוקית היתה לצרכי שכנוע פנימיים בפני חרטומיו בלבד [אברבנאל] העשויים להתמרד כנגד החלטתו להעביר בפועל את כל סמכויות השלטון הביצועיות לידי אסיר עברי שזה עתה הריצו אותו מהבור. לא חכמת הפתרון שכנעה את פרעה אלא תבונת השלטון שבפתרון יוסף.

**********

שבת שלום. יואב מיליס

 




שלח תגובה