צור קשר

משמעות הביטויים "מבלי לפגוע בזכויות" ו"כל הזכויות שמורות"

מאת: עוה"ד בומבך אילן בתאריך: 12/06/2007

 
משמעות הביטויים "מבלי לפגוע בזכויות" ו"כל הזכויות שמורות"
 

משמעות הביטויים "מבלי לפגוע בזכויות" ו"כל הזכויות שמורות"

אילן בומבך, עו"ד*

בפתח הדברים ברצוני להודות לציבור עורכי-הדין במחוז תל-אביב והמרכז, על שנתנו לי את הזכות לשתף אותם בדעותיי בתחום האתיקה המקצועית, בשמונה השנים האחרונות, הן במסגרת תפקידי כיו"ר ועדת האתיקה המחוזית והן במסגרת תפקידי כיו"ר ועד המחוז.

במסגרת מאמרי זה אדון במשמעויות ובנפקויות של הביטויים "מבלי לפגוע בזכויות" ו"כל הזכויות שמורות", אשר אנו משתמשים בהם תדיר – לעיתים אף מבלי לשים לב למשמעותם – במהלך עבודתנו כעורכי-דין.

א. החיסיון החל על מסמכים שכתוב עליהם "מבלי לפגוע בזכויות" או "כל הזכויות שמורות"

  1. משמעות הוספת הביטויים "מבלי לפגוע בזכויות" או "כל הזכויות שמורות" ("without prejudice") על-גבי מסמך – היא כי למסמך זה יש חיסיון מוחלט, לאמור: מסמך זה הינו חסוי לגופו ולא ניתן להציגו כראיה בהליך שיפוטי [1] וזאת בתנאים שיפורטו להלן. אין המדובר במתן חיסיון גורף מפני הצגתו של מסמך זה בהליך שיפוטי.[2] בית-המשפט העליון נדרש לבחינת משמעות הביטויים הנ"ל בע"א 440/75 זנדבנק ואח' נ' דנציגר ואח' [3] (להלן: "עניין זנדבנק"). בעניין זנדבנק טענו המערערים, כי לא ניתן לראות במכתב שכותרתו "כל הזכויות שמורות" הצעה מחייבת, אשר עם קיבולה נוצר חוזה, באשר, לטענתם, יש במילים אלה כדי להשאיר פתח פתוח לחזרה מן האמור במכתב, וההצעה על-כן אינה מחייבת. בית-המשפט העליון דחה טענה זו וכך קבע:

"הרישום "בלי לפגוע בזכויות" או "כל הזכויות שמורות" (באנגלית "Without prejudice"), בהם נוהגים פרקליטים ושאינם פרקליטים לקשט מכתביהם, אין בהם כדי לשלול מן האמור במכתב את אופיו כהצעה מחייבת ואין בהם, בכפיפות למה שייאמר להלן, כדי למנוע הסתמכות על המכתב והאמור בו כראיה להעלאתה של ההצעה ונוסחה. מטרתם ומשמעותם של המונחים המסייגים הנ"ל היא מוגבלת: כאשר מתנהל משא-ומתן לפשרה, ומשא-ומתן זה נכשל, הרי אין באמור במכתב הנושא רישום כנ"ל, כדי לשמש הודאת-בעל-דין".[4]

  1. נמצאנו למדים אפוא, כי יינתן חיסיון למסמך הכולל את הביטויים הנ"ל רק בהתקיים שני תנאים מצטברים:

ראשית- המסמך המדובר נערך אך ורק במסגרת מו"מ לפשרה, כאשר המו"מ לא עלה יפה. שנית-  המסמך הנ"ל מיועד לשמש כ"הודאת בעל-דין".

אשר על כן, אין במילים אלו כדי לשלול מן המכתב את כוחו לשמש ראיה להצעה מחייבת הכלולה בו, בכל הקשור לקיבול ההצעה ופועל יוצא מכך השתכללות חוזה.

ב. מטרת החיסיון

  1. שבע עשרה שנים לאחר פסק-הדין בעניין זנדבנק, נדרש בית-המשפט העליון שוב לתת את דעתו לעניין, כאשר הפעם דובר במילים "מבלי לפגוע בזכויות" – מילים אשר נכתבו פעמיים במכתב. בע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ ואח'[5] (להלן: "עניין סלע"), טענה המערערת, כי שגה בית משפט קמא, כאשר קבע את היקף הנזק שנגרם, בהסתמך על מכתב החתום בידי מנהל מחלקת התביעות של המערערת – מכתב אשר נשלח אל המשיבה – שעה שבמכתב נאמר, כי "אין בפירוט הסכומים הנ"ל כדי לחייב את הצדדים, והוא נמסר מבלי לפגוע בזכויות הצדדים"  המערערת התנגדה בבית-משפט קמא לקבלת המסמך כראיה באשר, לטענתה, המסמך נשלח למשיבה כחלק ממו"מ לצורך השגת פשרה, שהתנהל באותה עת בין הצדדים, ולפיכך איננו קביל. בית-משפט קמא קבע, כי המסמך רלבנטי, וכי המילים "מבלי לפגוע בזכויות" – אין בהן כדי לשלול את קבילות המכתב כראיה.

בפסק דין ארוך ויסודי, התייחס כב' הנשיא מ' שמגר למטרת החיסיון [6] הנ"ל, וכך אמר:

"המטרה העיקרית העומדת מאחורי הגבלת קבילותם של מסמכים כאלו הינה עידוד פשרות ומניעת התדיינויות ממושכות בין כותלי בית-המשפט. ההנחה היא, כי כאשר מתנהל מו"מ לשם השגת פשרה, הצדדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות אשר טמון בחובם וויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שוויתור כאמור ישמש כראיה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים. בכך עלולים הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים להיפגע, ותוצאה בלתי רצויה זו בא הכלל, המגביל את קבילותם של מסמכים אלו, למנוע".[7]

ג. הכיצד נוכל לדעת, כי מדובר במו"מ לצורכי פשרה?

  1. לעיל ראינו, כי תנאי לתחולת החיסיון הנ"ל הוא, בין היתר, כי המסמך נערך במהלך מו"מ לצורכי פשרה, ועתה נידרש לשאלה, הכיצד נוכל להסיק, כי אכן דובר במו"מ לצורכי פשרה. בעניין סלע קובע בית-המשפט העליון, מפי הנשיא שמגר, מספר נקודת מנחות בעניין[8]:

ראשית- יש לוודא, כי המסמך שבמחלוקת נולד כחלק מניסיון כן להשגת פשרה, שנעשתה במסגרת סכסוך בין הצדדים.

שנית- עצם השימוש בביטויים הנ"ל, בגוף המסמך, איננו מביא באופן אוטומטי לאי-קבילותו כראיה. עם זאת, השימוש בביטויים אלו יכול להוות אינדיקציה לכך שהמסמך שבמחלוקת נעשה במסגרת הליכי פשרה.

שלישית- לעיתים אין לייחס משקל רב לעובדה שאין במסמך התייחסות מפורשת לקיומם של הליכים לפשרה. זאת מן הטעם שלעיתים ניתן ללמוד על המו"מ לפשרה מן השימוש בביטויים הנ"ל, כמו-גם מנסיבות ונתונים עובדתיים נוספים.

  1. המלומד י' קדמי, בספרו על הראיות [9], מביא מספר דוגמאות נוספות מהפסיקה למקרים בהם הוענק חיסיון למסמכים אשר כללו את הביטויים הנ"ל. כך, למשל, נקבע בע"א 230/47 פיינברג נ' קרלינר [10] כי כאשר יש חליפת מכתבים ארוכה בין עורכי-דין, כאשר רק על המכתב הראשון שהוחלף התנוססה הכותרת "כל הזכויות שמורות", יהנו גם יתר המסמכים מן החיסיון [11].  בע"א (י-ם) 19/49 הוועד הלאומי נ' ניזרי [12], נקבע כי מקום שנסיבות העניין מחייבות את המסקנה שהנוגעים בדבר התכוונו שהמסמך יהווה חלק ממו"מ לפשרה – המסמך ייחשב כחסוי, גם אם לא נכתבו בו הביטויים הנ"ל.     
  2. יצויין, כי לדעת המלומד י' קדמי, "ניתן להכתיר גם מו"מ מילולי בכותרת 'מבלי לפגוע בזכויות'; וכתוצאה מכך גם הצהרות בע"פ, במסגרת מו"מ לפשרה, תהיינה חסויות בכל הקשור לשימוש בהן כהודאת בעל-דין.[13]
  3. באשר לשאלה, האם "חיסיון המו"מ לפשרה" חל גם במישור הפלילי, מביא המלומד י' קדמי דעות לפיהם כלל זה חל גם במישור הפלילי [14], ככל שמדובר במו"מ להסכם עם חשוד, כגון: מו"מ להפיכת החשוד לעד מדינה ומו"מ לצורך הסדר טיעון.[15]

 

ד. התייחסות ועדות האתיקה השונות להפרת החיסיון המסמכים הנ"ל ע"י עורכי-דין

  1. לאור החיסיון כאמור לעיל, קבעה ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי-הדין [16], כי עורך-דין שהעביר לבית-המשפט מידע אודות מו"מ שהתנהל בין הצדדים, ללא הסכמת ב"כ הצד שכנגד, עבר, לכאורה, עבירה על כללי האתיקה. עפ"י החלטת הוועדה הנ"ל, העבירה האתית בגין הפרת החיסיון נעוצה בכלל 2 לכללי לשכת עורכי-הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, אשר קובע, כי עורך-דין "ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע...". 
  2. באופן דומה נדרשה ועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין במחוז תל-אביב והמרכז [17], לדון במשמעות המילים "כל הזכויות שמורות – לצורכי פשרה בלבד", אשר נכתבו ע"י עורך-דין, במסגרת מו"מ בו פנה בשם מרשו למנהל חברה. לאחר כישלון המו"מ הוגשה תביעה ע"י עורך-הדין. המסמך הנ"ל צורף ע"י ב"כ החברה כנספח לכתב ההגנה שהגישה, וזאת כאשר לעניות דעת הפונה לא היה לכך מקום מבחינת כללי האתיקה המקצועית באשר המסמך נועד לצורכי מו"מ, אף אם ב"כ החברה לא היה המכותב. בפנייה הנ"ל התבקשה חוו"ד של ועדת האתיקה, בשאלה האם ניתן לדרוש, כי עורך-הדין ימחוק את המסמך וההתייחסות אליו מכתב ההגנה. ועדת האתיקה קבעה, כי אם תוכן המסמך הרלבנטי ענינו במו"מ לפשרה בין הצדדים, כי אז יש לדרוש מהצד שכנגד את מחיקתו ואת ההתייחסות אליו בכתב ההגנה.   

 

ה. האם ביטויים אלו יכולים להיחשב הודאה בקיום זכות לעניין סעיף 9 לחוק ההתיישנות?

  1. סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע עקרון לפיו הודאת הנתבע בזכות התובע, גורמת לכך שתקופת ההתיישנות תתחיל מחדש, וזאת בין אם היא נעשתה בתוך תקופת ההתיישנות ובין אם לאחריה. על ההודאה בקיום הזכות להיעשות באחת משתי דרכים בלבד: בכתב או בפני בית-משפט. כמו-כן, סעיף 9 הנ"ל לא יחול כל אימת שיחד עם ההודאה היה טיעון התיישנות. בתי-המשפט השונים נדרשו לא אחת לשאלה, האם ביטויים אלו יכולים להיחשב הודאה בקיום זכות לעניין סעיף 9 לחוק ההתיישנות, כך שתקופת ההתיישנות תתחיל מחדש.
  2. בת"א (תל-אביב) 3058/00 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [18] , קבעה כב' השופטת ד' פלפל, כי טיוטת הסכם הפשרה, במקרה הנדון, לא יכולה להוות הודאה של המבקשת בזכות המשיב לפיצויי הפקעה לאור משקלם המצטבר של מספר טעמים:

"ראשית, הסכם זה נשא כותרות אלה: 'מבלי לפגוע בזכויות' ו-'לצורכי משא ומתן בלבד!'.

שנית, לאור הכותרת 'מבלי לפגוע בזכויות' קשה לראות בטיוטה האמורה משום הודאה של הנתבעת בזכות המשיב לפיצויים.

יתירה מכך, לאור הכותרות האמורות במסמך, ספק אם יש להעניק לו את המשקל הראייתי אותו מבקש המשיב לתת".  

  1. גם בית-המשפט העליון נדרש לשאלה זו וברע"א 9041/03 בטחיש נ' מ"י – משרד הביטחון [19], אומרת כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) כדלקמן:

"מעבר לדרוש, ומבלי לקבוע מסמרות, יצוין כי לדעתנו הרישום הסטנדרטי 'בלי לפגוע בזכויות' בכותרת מסמך כשלעצמו אינו שולל בהכרח, בכל הנסיבות, את האפשרות לקבוע כי האמור במסמך מהווה הודאה לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות; כל מסמך ייבחן על פי תוכנו ובהתאם לנסיבות המקרה". [20]

אנו רואים אפוא, כי אין הלכה פסוקה, האם הביטויים נשוא דיוננו יכולים להיחשב הודאה בקיום זכות לעניין סעיף 9 לחוק ההתיישנות. כל מסמך ומסמך ייבחן עפ"י תוכנו ובהתאם לנסיבות המקרה.

 

ו. סיכום

  1. יינתן חיסיון למסמך הכולל את הביטויים "מבלי לפגוע בזכויות" או "כל הזכויות שמורות" רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד- המסמך המדובר נערך אך ורק במסגרת מו"מ כן לפשרה, כאשר המו"מ לא עלה יפה; השני- המסמך המדובר מיועד לשמש כ"הודאת בעל-דין".
  2. אין בביטויים אלו כדי לשלול מן המכתב את כוחו לשמש ראיה להצעה מחייבת הכלולה בו, בכל הקשור לקיבול ההצעה ופועל יוצא מכך השתכללות חוזה.
  3. עצם השימוש בביטויים אלו, בגוף המסמך, איננו מביא באופן אוטומטי לאי-קבילותו כראיה. עם זאת, השימוש בביטויים אלו יכול להוות אינדיקציה לכך שהמסמך שבמחלוקת נעשה במסגרת הליכי פשרה.
  4. עורך-דין שהעביר לבית-המשפט מידע אודות מו"מ שהתנהל בין הצדדים, ללא הסכמת ב"כ הצד שכנגד, עבר על כללי האתיקה.
  5. יש הסבורים, כי "חיסיון המו"מ לפשרה" חל גם במישור הפלילי, ככל שמדובר במו"מ להסכם עם חשוד, כגון: מו"מ להפיכת החשוד לעד מדינה ומו"מ לצורך הסדר טיעון.
  6. אין הלכה פסוקה, האם הביטויים הנ"ל יכולים להיחשב הודאה בקיום זכות לעניין סעיף 9 לחוק ההתיישנות. כל מסמך ומסמך ייבחן עפ"י תוכנו ובהתאם לנסיבות המקרה.
 

¨ המאמר פורסם לראשונה בגיליון מס' 86 של "עט ואתיקה" היוצא לאור ע"י ועדת האתיקה שליד ועד מחוז ת"א של לשכת עורכי הדין. אייר תשס"ז,מאי 2007.

* יו"ר ועד מחוז תל-אביב והמרכז בלשכת עורכי-הדין.

[1] י' קדמי, על הראיות (מהדורת 2003, כרך ב') 1000 (להלן: "על הראיות").

[2] לעניין זה ראו והשוו לחיסיון החל על "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור" ואשר בעניינם קובע סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, כי "לא ישמשו ראיה בהליך גישור". דומה, כי החיסיון החל על הדברים שנמסרו (ובכלל "דברים" גם מסמכים שהועברו בין הצדדים) הינו רחב הרבה יותר מהחיסיון החל על מסמכים הנושאים את המילים נשוא דיוננו ואשר הוחלפו במהלך מו"מ שלא במסגרת הליך גישור. למען הסר ספק יובהר, כי החיסיון החל על מסמכים שהוצגו במהלך הליך הגישור אינו מוגבל אך ורק למסמכים הנושאים את המילים הנ"ל אלא לכל מסמך יהא אשר יהא הכיתוב עליו.

[3] פ"ד ל (2) 260.

[4] שם, בעמ' 274.

[5] פ"ד מז (1) 311.

[6] התייחסות מוקדמת לטעם זה, אם כי בקצרה, ניתן למצוא בע"א 448/58 סלומקי נ' בן משה, פ"ד י"ד (2) 1739, 1749.

[7] לעיל הערה 5, בעמ' 333.

[8] שם, בעמ' 333-334.

[9] לעיל הערה 1, בעמ' 1001-1002.

[10] פ"ד ד' 361, 365.

[11] נציין, כי בית-המשפט לא דן בשאלה זו ולכן ייתכן מאד לומר, כי הדברים נאמרו כאוביטר.

[12] פס"מ ב 494.

[13] לעיל הערה 1, בעמ' 1002.

[14] להרחבה בעניין זה ראו: ע"פ 5825/97 עובדיה שלום נ' מ"י, פ"ד נ"ה (2) 933, פיסקאות 10-12 לפסק-הדין של השופטת ט' שטרסברג-כהן. 

[15] שם.

[16] אתיקה מקצועית, תמוז תשס"ב (1.7.02) גיליון מס' 3, מס' החלטה 99/01.

[17] עט ואתיקה, גיליון 52 (פברואר 1999).

[18] פסק-הדין ניתן ביום 3.8.03 ופורסם ב"נבו", בעמ' 4-5 לפסק-הדין. לעניין זה ראו גם: ע"א (חי') 3058/00 ממתקי מזי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסק-הדין ניתן, ביום 29.4.01, ע"י כב' השופט גינת ופורסם ב"נבו"; ת"א (תל-אביב) 127957/00 עאמר היתם צאלח נ' אלברמן ירדנה, פסק-הדין ניתן, ביום 23.6.04, ע"י כב' השופטת א' זהבה ופורסם ב"נבו".

[19] תק-על 2005 (3) 2111.

[20] שם, פיסקה 6 לפסק-הדין.




שלח תגובה