צור קשר

מערכת ההוצאה לפועל בראי מספרי שנת העבודה 2004

מאת: עוה"ד מיליס יואב בתאריך: 03/11/2005

 

מערכת ההוצאה לפועל בראי מספרי שנת העבודה 2004
להורדת הקובץ בפורמט pdf

מאת: עוה"ד מיליס יואב [1]

כל מי שנזקק לשירותי מערכת ההוצאה לפועל על מנת לגבות חוב שחייבים לו שואל את עצמו, האם כדאי לו לנקוט בהליכי ההוצאה לפועל. מערכת ההוצאה לפועל הנה הכלי המשפטי והמרכזי שהמדינה מעמיד לרשות אזרחיה ובמסגרתה רשאים הם לנקוט בהליכי גבייה חוקיים שונים כנגד החייב, במגבלות הקבועים בחוק ההוצאה לפועל. בעל הזכות לגביית חוב מכונה "זוכה" בהוצל"פ. מערכת ההוצאה לפועל קיימת עבורו. האמנם כדאי לו?  האמנם מערכת ההוצאה לפועל משרתת את "הזוכה"?

בסקירה זו, אעמוד על חלק ממשמעותם של הנתונים המספריים שהתפרסמו מטעם הנהלת בתי המשפט [2], ובה ריכוז נתונים מספריים של מערכת ההוצאה לפועל לשנת העבודה 2004, וכן נתונים השוואתיים שונים ביחס לשנות עבודה קודמות.

סקירה זו אינה מתיימרת לענות על שאלת מידת הכדאיות של הפנייה ללשכת ההוצאה לפועל. לצורך כך, כדאי ורצוי שהאזרח המתלבט יתייעץ עם עו"ד המתמחים בתחום כיצד לפעול במגבלות החוקיים והמעשיים של מערכת ההוצאה לפועל כפי שהיא קיימת כדי למקסם את אפשרויות גביית החוב במקרה הספיציפי שלו. אולם מסקירה זו, ניתן יהיה לקבל מבט כללי על יעילותה של המערכת ככלי לגביית חובות.

סקירה זו יכולה לשמש גם את אלו המבקשים לבצע שינויים במערכת ההוצאה לפועל, בין אם אלו שינויים מבניים של כלל המערכת (כגון הפיכתה למערכת מנהלית מחוץ למערכת המשפט) ובין אם אלו שינויים בתוך המערכת הקיימת [3]. הנחת המוצא של מציעי השינויים צריכה להיות הגדלת יעילות הגבייה, ועידוד האזרח להשתמש בכלי חוקי זה שהמדינה מעמידה לרשותו על פני פנייה לערוצים בלתי חוקיים. לשם כך, מתחייב לימוד יסודי של הנתונים ומשמעותם שסקירה זו מנסה לעשות[4].

נקודת ההשוואה לסקירה זו היא שנת העבודה 2000. נתוני שנת 2004 נסקרים על רקע נתוני שנת 2000, כאשר ההנחה היא שתקופה של 5 שנים אחורה הנה תקופה דיה מספיק לבחון השוואתית את הנתונים המצטברים לאורכה.

התיקים הפתוחים בהוצל"פ: למעלה מ- 300,000 תיקים נפתחים מידי שנה בהוצל"פ בחמש השנים האחרונות. בשנת 2004 נפתחו 392,150 תיקים, גידול של למעלה מ- 20% ביחס לשנת 2000. במקביל, מספר התיקים שנותרו פתוחים בלשכת ההוצאה לפועל גדל בלמעלה מ- 33%. במקביל, קיימת ירידה הדרגתית בהיקף התיקים שנסרים מידי שנה, ובעוד שבשנת 2000 נסגרו 12.58% מהתיקים, בשנת 2004 נסגרו רק 7.78% מהתיקים.

הגידול בהיקף התיקים הנפתחים בהוצל"פ יכול היה להעיד כי המערכת עדיין שומרת על יציבות אמינותה כמערכת שתספק את תכליתה להביא לגביית החוב, אולם הקיטון בהיקף התיקים שנסגרים, יחד עם נתונים אחרים דלהלן, מגלה שבפועל המערכת אינה מתפקדת כך.

עוד חשוב לזכור כי תיק שנסגר אינו מעיד בהכרח על גבייה מלאה ו/או חלקית של החוב בתיק הסגור. הסיבות לסגירת תיק יכולה להיות מגוונות החל מהחלטת בית משפט ו/או ההוצל"פ ועד לייאושו של הזוכה המוותר על החוב. לפיכך, חובה לקרוא נתון זה יחד עם הנתונים לגבי היקף הגבייה במסגרת מערכת ההוצאה לפועל.

למעלה מ- 2.8 מיליון תיקים היו קיימים במערכת ההוצאה לפועל בשנת 2004. מספר עצום. כ- 70% מתוכם פתוחים. כ- 27% מהתיקים הפתוחים הנם תיקי הוצל"פ הכלולים באיחוד תיקים. פעמים רבות, הכללתו של תיק במסגרת איחוד תיקים, "קוברת" את התיק לשנים רבות, ובעצם מנציחה את החוב לתקופה ממושכת, בייחוד לגבי "זוכים קטנים", כאלו שהחלק היחסי של תיקם מכלל החוב בתיק האיחוד הנו נמוך יחסית. המשמעות המעשית של מצב שבו כ- 1/3 מהתיקים בהוצל"פ צפויים להיות מאוחדי תיקים, היא הקטנת סיכוי הגבייה בתוך פרק זמן סביר, ושיפור מצבו של החייב ביחס לזוכה באופנים שונים[5].

חלק ניכר מפעילות ההוצאה לפועל מרוכזת בערים הגדולות: תל אביב, חיפה, ירושלים. כ- 44.7% מהתיקים הפתוחים מצויים בלשכות הפועלות בערים אלו. לא הוצגו נתונים המראים איזה אחוז מהזוכים מיוצג בהוצל"פ ואיזה לאו, ומהי ההתפלגות של עוה"ד המייצגים לפי מקום משרדיהם. ככל הנראה, נתון זה מושפע רבות מהעובדה שמשרדי עו"ד גדולים, המייצגים חברות מסחריות ו/או בנקים שלהם תיקים רבים מאוד בהוצל"פ, ממוקמים בערים הגדולות.

למעלה ממחצית התיקים שנפתחו בהוצל"פ בשנת 2004 נפתחו בגין פס"ד. עובדה זו משקפת את מידת הציות הנמוכה שרוחש הנתבע הישראלי לבתי המשפט. אזרחים רבים אינם מכבדים פס"ד ואינם משלמים אותם (בהסדר עם הזוכה לפני ההוצל"פ או בתשלום אחד). מאחר ואכיפת פס"ד בצורה יעילה היא תנאי מקדמי ובל יעבור למערכת משפטית יעילה, הרי שלבתי המשפט חייב להיות אינטרס גדול להותיר את מערכת ההוצאה לפועל תחת כנפיה, ולבחון את הדרכים לשפר את יעילותה בתוך מערכת בתי המשפט, ולא להוציא את הבעיה החוצה למערכת חוץ-משפטית.

למעלה מ- 40% מהתיקים שנפתחו היו בגין שיקים. נתון זה, יחד עם הנתון ההשוואתי כי מספר התיקים שנפתחו בגין שיקים משנת 2000 ואילך הלך וקטן מעיד על הפיחות במעמדו של השיק כאמצעי תשלום ליגיטימי בחברה הישראלית. מנגד, קיים גידול במספר התיקים הנפתחים בגין פס"ד.

מי הם הזוכים והחייבים בהוצל"פ: קרוב ל- 40% מהתיקים נפתחו ב- 2004 ע"י חברות. כ- 31% מהתיקים – ע"י אנשים פרטיים. מרבית האנשים הפרטיים כלל לא משתמשים בשרותי ההוצאה לפועל. אין זה בהכרח כי אין הם זקוקים למערכת ההוצאה לפועל, אלא בהחלט ייתכן כי הם אינם מאמינים ביכולתם לגבות מהר ובזול את חובם בהוצל"פ, ולא מוכנים לבזבז זמן על הביורוקרטיה של מערכת ההוצאה לפועל, וכן להוציא כספים בדמות אגרות והוצאות אחרות לצורך גבייה לא בטוחה של חוב. בייחוד הדבר נכון ביחס לחובות נמוכים קטנים יחסית ולזוכים בלתי מיוצגים.

מנגד, מרבית החייבים בהוצאה לפועל ב-2004,  כ- 92% הם אנשים פרטיים. מנתון זה ניתן להסיק כי האמון שנותן האזרח הישראלי בחברה המסתתרת מאחורי מסך התאגדות הוא נמוך, ופעמים רבות הוא דורש התחייבות אישית. לחילופין, ניתן לשער כי האזרח לא טורח לתבוע חברה מאחר והוא מעריך את סיכויי הגבייה ממנה, כאשר אין לו התחייבות אישית, כנמוכה אף יותר ממקרה של אדם פרטי. האם התאגדות במסגרת חברה מקנה "חסינות" מהליכי הוצאה לפועל במקרה של חובות נמוכים?

ההליכים בהוצאה לפועל: הליכי ההוצאה לפועל נפתחים בהמצאת אזהרה לחייב[6]. במידה ולא מומצאת האזהרה ההליכים "מוכשלים" כבר מתחילתם, והלכה למעשה עיכוב רב נגרם בשלב זה של הטיפול בתיק ההוצל"פ. האזהרה מופקת ונשלחת בדואר רשום עם אישור מסירה שהחייב צריך לחתום עליו. רק כ- 50% מהחייבים בשנת 2004 קבלו את האזהרה (הם או בני משפחתם) וחתמו עליה. גם מספר זה לא בהכרח מעיד על מידת הנכונות לשתף פעולה עם ההוצאה לפועל מצד החייבים. שכן פקידי מסירה המבצעים מסירות אישיות מוקפצים לבצע מסירות של אזהרות שהוכשלו מטעמים של: סירב לקבל, מען שגוי וכיו"ב. למעלה מ- 17% מהאזהרות בהוצל"פ  לא הומצאו בדרך המלך מטעמים של "סירב לקבל" או "לא נדרש". מכאן, שכבר בתחילת ההליך – בשלב המצאת האזהרה – הזוכה נתקל בבעיה קשה. אחוז ניכר של חייבים כלל לא מוכנים לשתף פעולה עם ההוצאה לפועל, ומסכלים, חלקם במתכוון, את ההליך ע"י הערמת קשיים בהמצאת אזהרה[7].

למעלה מ- 350,000 הליכים מבצעיים[8] מרביתם הליכי עיקול ברישום. בשנת 2004 כ- 58% מההליכים שבוצעו היו עיקולים ברישום. לעומת השימוש הנרחב בכלי של עיקול ברישום, רק כ- 15% מהם "הבשילו" להליך של הוצאת מעוקלים בשנת 2004. הסיבות לכך הן מגוונות. לעיתים, הליך העיקול ברישום משמש זרז לחייב להסדיר חובו, לעיתים מתברר שהחייב אינו גר במקום או שיש ספק בעלות. אבל גם העלות היקרה של קבלני ההוצאה לפועל מרתיעה רבים מהזוכים, בעיקר הזוכים הפרטיים, בייחוד לאור הסיכוי הנמוך להביא לגביית החוב מהליך זה, כפי שהיקף הגבייה באמצעות הליך זה מוכיח.

פקודות המאסר: מאסר החייב בגין אי תשלום נחשב בעיני רבים לפגיעה בלתי מוצדקת[9]. בג"צ פרח[10] שביטל את פקודות המאסר שהוצאו עובר אליו ואשר הניעו את הגבייה בהוצל"פ גרם לשינוי יסודי בהתייחסות לפקודת המאסר. תיקון 19 לחוק ההוצאה לפועל השיב במידה מסוימת להליך המאסר את יעילותה[11], כאשר הטיל על החייב את הנטל להתייצב לחקירה יזומה לצורך קביעת צו חיוב בתשלומים, ואם לאו – ייאסר. לימוד הנתונים ביחס לפקודת המאסר מלמד שהדברים אינם כצעקתה. משנת 1999 ואילך חל גידול מתמיד בבקשות לפקודת מאסר, כאשר מנגד חלה ירידה בבקשות לצווי הבאה כנגד חייבים. בשנת 2004 התבקשו 151,716 פקודות מאסר, אבל רק 2086 חייבים נאסרו (כ- 1.37%) ואף הם שוחררו לאחר ששילמו את החוב.

לגבי מרביתם של החייבים (כ- 29%) התבטא צו המאסר בהבאתם בפני רשם, ומשמעות הדבר שהחייב מעוכב למספר שעות, נחקר בפני רשם, נקבע לו צו חיוב בתשלומים, ומשוחרר. רק ב- 7% מהמקרים הביא המפגש של החייב עם שוטר לתשלום פקודת המאסר. ב- 19% מהמקרים פקודת המאסר בוטלה. לפיכך, הליך המאסר אינו מהווה יותר דרך המלך לגביית חוב בהוצל"פ, ותיקון 19 לחוק ההוצאה לפועל לא שינה את המצב בצורה משמעותית מהמצב שקדם לו[12]. הליך המאסר משמש זרז במקרים מסוימים לקידום מו"מ בין הזוכה לחייב. חקירת החייב המובא בפני רשם באמצעות פקודת מאסר הנה ברוב הפעמים בלתי יעילה, שכן החייב אינו מציג מסמכים, ואינו מעומת עם מידע המצוי בידי הזוכה ולראש ההוצאה לפועל יש רק את טענות ועובדות החייב באופן חד צדדי, דבר המביא לא פעם לקביעת צווי חיוב בלתי הולמים את גובה החוב בתיק.

עיכוב יציאה מן הארץ: מאז 1999 ואילך ניכרת מגמת ירידה משמעותית בשימוש בצווי עיכוב היציאה מן הארץ במסגרת ההוצאה לפועל. בשנת 2004 הוצאו 32,584 צווי עיכוב יציאה מן הארץ, כשליש בלבד ביחס לצווי עיכוב היציאה מן הארץ שהוצאו בשנת 1999. מקורה של מגמה זו אינה רק העובדה שההליך אינו יעיל כאמצעי לגביית חוב, ובפועל הוא משמש רק אמצעי לחץ על החייב, אלא בעיקר בשל השפעת העיגון החוקתי של זכות היציאה מן הארץ בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו[13]. למצב זה אין הצדקה מעשית, שכן אין זה סביר שיותר לחייב לצאת את הארץ לטיול ו/או לנופש בחו"ל (להבדיל מיציאתו לצרכי עבודה או מטעמי בריאות או מסיבות מוצדקות אחרות) עובדה המעידה על יכולתו הכספית של החייב להוציא כספים להנאתו, בזמן שהנושה שלו ייאלץ להמתין לכספו זמן רב יותר[14]. מכל מקום, לא הוצגו נתונים כספיים לגבי שיעור הכספים שנגבו באמצעות הליך של עיכוב יציאה מן הארץ. מנגד, ישנו שימוש יחסית גדול בהליך זה בשלב טרום האזהרה: כ- 10% מההליכים שננקטים טרום אזהרה הנם עיכוב יציאה מן הארץ. אפשר להסביר זאת בחשש הנושה שהחייב יימלט מהארץ מאימת נושיו, וצו עיכוב היציאה מן הארץ מבטיח את "ריתוק" החייב בארץ.

עיקולי צד ג': ההליך העיקרי והמרכזי בהוצאה לפועל הוא הטלת עיקולים שונים אצל צד ג' אשר מחזיק אצלו כספים ו/או זכויות אחרות[15] השייכים לחייב. בעבר נעשה שימוש יתר בהליך זה, במיוחד בעיקולים אצל בנקים, חברות ביטוח, כרטיסי אשראי[16]. בחודש 7/02 חוייב הזוכה לשלם אגרה בגין הליך עיקול צד ג'[17] ובעקבות כך צנחה כמות הליכי עיקולי צד ג' בצורה משמעותית. בשנת 2004 התבקשו קרוב ל- 4 מיליון הליכי עיקולי צד ג' לעומת למעלה מ- 45 מיליון הליכים אלו בשנת 2000, דהיינו צניחה של למעלה מ- 90% בפעילות ההליכים הללו. עובדה בשילוב העובדה שבמקביל חל גידול ניכר בבקשות לפקודות המאסר מצביעה על כך שהזוכה ממעט להשתמש בהליכים אלו[18]. את הסיבות לכך ניתן למצוא בעובדה שב- 84% מההליכים שכן ננקטו ניתנה תשובה שלילית מצד ג', קרי: צד ג' אינו מחזיק בנכס בר עיקול של החייב. משמעות הדבר, בייחוד לזוכים קטנים, שסיכויו של הזוכה המשקיע את האגרות להטלת עיקולי צד ג' לגבות משהו באמצעות הליך זה אינו גדול. לעומת זאת, מאסר החייב הכרוכה באגרת מאסר יחסית נמוכה[19] מחזירה בדרך כלל את "ההשקעה" באגרה שכן החייב משוחרר בכפוף לתשלום סכום מינימלי העולה על עלות האגרה, ובלא מעט מן המקרים הוא נכנס ל"משטר תשלומים" בהתאם לצו החיוב שנקבע לו בחקירתו בפני הרשם.

ב- 2004, רק ב- 9% מהמקרים ניתנה תשובה חיובית לעיקול צד ג', ומתוך מיעוט מקרים אלו, ב- 72% מהמקרים ניתנה תשובה: "אין חשבון", ורק ב- 26% מהמקרים נרשם עיקול. עוד הרבה מעט מכך, 0.03% בלבד, הועברו כספים. ניתן לתת הסברים שונים לעובדות אלו[20], אך ברור הוא שעיקול צד ג' שאינו מסתמך על מידע קונקרטי ברוב המקרים לא יניב כל תוצאה מעשית לזוכה. משמעות הדבר, שלזוכים בעלי נגישות למידע בעל ערך[21] על החייב ורכושו תהיה עדיפות על פני זוכים מן השורה. עובדה זו יחד עם העובדה שרק 25% מהגבייה הישירה[22] בהוצאה לפועל בשנת 2004 מקורה הייתה בעיקולי צד ג' מעידה על קריסת ההליך המרכזי בהוצאה לפועל, ומחייבת את המסקנה כי יש לבצע שינויים שיגדילו את היקף המידע[23] העומד לרשות הזוכה או ראש ההוצאה לפועל כתנאי מקדים לייעול הגבייה.

הוצאת מעוקלים: הליך דרסטי זה ננקט בדרך כלל לאחר הליך של עיקול ברישום. הליך זה, שהוא הליך כנגד רכושו של החייב, אינו יעיל כלל בגביית החוב, ורק 1.5% מתקבולי הגבייה הישירה בהוצאה לפועל מקורם בהליך זה. עובדה זו, בשילוב העלות היקרה יחסית של קבלן ההוצאה לפועל, והעלויות של אחסון המעוקלים ומכירתם, מחייבת לשקול מחדש את כדאיות ההליך, בייחוד בביצוע הליך זה כנגד חייב פרטי בדירתו, אשר אין לזוכה כל מידע מקדים לגבי טיב הפרטים שיש בבית. מנגד, קיים החשש כי החייב מסתיר נכסים בעלי ערך בביתו. לאור נתוני הגבייה הישירה, סביר להסיק כי ההליך החודרני משמש זרז להסדרת החוב בין החייב לזוכה או בא כוחו.

יתרות החוב בתיק ההוצאה לפועל: יתרות החוב הנתבעות ב- 2004 הסתכמו בכ- 82,000 מיליוני ₪. למרות הסכום העצום, הוא עדיין מהווה רק 8.74% מיתרות החוב בשנת 2001. ירידה דרסטית בהיקף החוב הנתבע יכולה להיות מוסברת באופנים שונים, אך מטריד במיוחד ההסבר שהאזרח הקטין את היקף פנייתו להוצאה לפועל, דבר שיכול להעיד על משבר אמינות של המערכת בעיני האזרח. מנגד, חל גידול בכמות התיקים שנפתחו, וממוצע החוב[24] לתיק ב- 2004 עמד ע"ס של כ- 41,000 ₪. כמחצית מיתרות החוב מקורם בחוב הנתבע עפ"י שיקים, ועוד כשליש על חובות שמקורם בפסקי דין.

היקף הגבייה בהוצאה לפועל: נהוג לחשוב על מבחן התוצאה כמבחן הקובע את יעילות המערכת. אם תפקיד מערכת ההוצאה לפועל הוא לגבות חובות, היקף הגבייה בפועל הוא קנה מידה ראוי ליעילותה. הנתונים שהוצגו מצביעים על הבחנה בין גבייה ישירה לגבייה עקיפה. גבייה ישירה הם תקבולים שהתקבלו במישרין בהוצאה לפועל, וגבייה עקיפה יכולה להיות ממקורות שונים: תשלומי חייב לזוכה, ויתור על חוב, סגירת תיק וכו'. חשוב להדגיש כי גבייה עקיפה אינה בהכרח גבייה בפועל של כספים, אלא יכולה להיות כל פעילות/ דיווח של הזוכה על הקטנת קרן או סגירת תיק מכל סיבה שהיא. לפיכך, יש להביט על נתוני הגבייה העקיפה בעין ספקנית.

רק 1.03% מסך החובות בהוצאה לפועל נגבו במישרין בהוצאה לפועל. עוד כ- 6.5% נגבו בגבייה עקיפה. לא יותר מ- 7.5% מהחוב בהוצאה לפועל נגבה בשנת 2004. יש להניח כי מקורה של הגבייה העקיפה הוא בתשלום יזום או בהסדר שבין החייב לזוכה או בהסכם פשרה כלשהוא ביניהם, ולפיכך מבוססת הגבייה העקיפה על נכונותו הוולנטרית של החייב לפרוע את החוב, להבדיל מגבייה בלחץ ההליכים או במימוש אצל צד ג'. גם עיקר הגבייה הישירה מקורה בהתנהגות וולנטרית של החייב, שכן 74% מהיקף הגבייה הישירה מקורו בתשלומים בדואר ו/או בקופת ההוצאה לפועל. לשון אחרת, כ- 97% מהגבייה בכלל – הן העקיפה והן הישירה – מקורה בנכונות החייב[25] לשלם את התשלומים ששולמו.

ניתוח היקף הגבייה ומקורותיה מחייב את המסקנה כי מידת ההצלחה המועטה שיש למערכת ההוצאה לפועל לגבות את החובות הקיימים בה מבוססת בעיקרה על רצונו של החייב. בהיעדר מידע אמין ויעיל לגבי מקורותיו הכספיים של החייב, הזוכה תלוי בחסדיו של החייב, ומערכת ההוצאה לפועל אינה מצליחה למלא את ייעודה. לעובדה כי המדינה לא הצליחה להעמיד לרשות האזרח כלי יעיל לגביית חובו ישנן השלכות מרחיקות לכת על שוק האשראי ועל התרבות העסקית בישראל[26]. למעשה, התפקיד העיקרי של מערכת ההוצאה לפועל כיום היא לשמש זרז מניע לסילוק החוב ולא יותר. לחייבים אדישים או כאלו שקיומם של תיקי הוצאה לפועל פתוחים אינו מפריע לשגרת החיים שלהם, או כאלו שלמדו לחיות בצלם של תיקי ההוצאה לפועל, המערכת אינה מצליחה לאכוף את התשלום. זו נקודת המוצא לכל דיון של השינוי הראוי במערכת ההוצאה לפועל.


[1] הכותב הנו עו"ד פעיל בעל ניסיון רב בתחום ההוצאה לפועל.

[2] פורסם באתר לשכת עוה"ד בכתובת : http://www.israelbar.org.il/article_inner.asp?pgId=22830&catId=1196

[3] מסוג השינויים הרבים שעברו על מערכת ההוצאה לפועל, כגון: תיקון 19 לחוק ההוצאה לפועל; הגדלת סמכויות ראש ההוצאה לפועל וכו', וזאת תוך השארת המבנה הקיים על כנו.

[4] כמובן שהקורא יכול לנתח את אותם הנתונים אחרת ולהסיק מסקנות אחרות, והקורא מוזמן לחלוק על הכותב, ולהעביר תגובתו.

[5] דוגמא לשיפור המצב של החייב הוא הגדלת כח המיקוח של החייב במו"מ מול הזוכה, כאשר יודע הזוכה שהוא עשוי לקבל פרוטות מידי חודש מהתשלום החודשי שישלם החייב לתיק האיחוד, הוא מתייאש מהר יותר, ויגלה נכונות גדולה יותר להתפשר על חלק גדול יותר מחוב החייב אליו.

[6] חוץ מהמקרים בהם הזוכה מבקש לנקוט הליכים טרם אזהרה. מקרה כזה הנו החריג ולא הכלל.

[7] קושי נוסף שהחייב המצוי מערים על הזוכה הוא אי עדכון כתובת, דבר הגורם לאזהרה לחזור מטעם: "מען שגוי". פעמים רבות, הכתובת במשרד הפנים לא מעודכנת. דבר זה לא רק גורם לעיכוב בזמן אלא גם להוצאה כספית לזוכה.

[8] הליכים מבצעיים כוללים: הליכי עיקול ברישום, הוצאת מעוקלים, עיקול רכב, מקרקעין, פינוי, עיקול והוצאה, תפיסת רכב. אין הכוונה לעיקול צד ג'.

[9] לדעה מובילה לפיה יש לבטל כליל את מאסר החייב בהוצאה לפועל, ראה דעתו של פרו' רון חריס במאמרו: "ממאסר להפטר: הצעת סדר יום חדש לחקיקת דינים לאכיפת חיובים", עיוני משפט, כג 641, ע' 672-676.

[10] בג"צ 5304/92 עמותת פר"ח –סיוע לנפגעי חוקים ותקנות נ' שר המשפטים, פ"ד מז (4) 715.

[11] לדעת פרו' רון חריס במאמרו הנ"ל (ה"ש 9) תיקון 19 לחוק ההוצאה לפועל שנכנס לתקפו בחודש 6/99 החזיר את המאסר למרכז הבמה בהליכי ההוצאה לפועל, והדגיש שוב את מרכזיות ההליכים כנגד גוף החייב ע"ח ההליכים כנגד רכושו.

[12] וזאת בניגוד לדעתו של פרו' רון חריס במאמרו הנ"ל (ה"ש 9). ייתכן ודעתו היתה נכונה בשנת תש"ס (2000) זמן קצר לאחר כניסת תיקון 19 לתקפו, אולם כיום, לאור נתוני שנת 2004, ספק אם הדבר עומד במבחן הנתונים לאורך זמן.

[13] הפסיקה המנחה בסוגיה זו הכבידה את התנאים למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ מכח ס' 14 לחוק ההוצאה לפועל לאחר כניסת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו לתקפו.

[14] הנימוק החוקתי אינו מספיק דיו לדעתי משני טעמים. האחד, מאחר וכנגד הזכות החוקתית לצאת את הארץ ישנה את הזכות החוקתית של הזוכה בקנינו הכספי; שנית, בחוק ההוצאה לפועל עצמו קיימות הוראות הקובעות עיכוב יציאה מן הארץ לחייבים באיחוד תיקים ו/או מוגבלים באמצעים. הפתרון הסביר יותר הוא להטיל על החייב להוכיח את מטרת יציאתו לחו"ל ואת המקורות הכספיים שיש לו למימון נסיעתו בדומה לנטל שלו להוכיח את יכלתו הכלכלית לפרוע את החוב בשיעור השונה מצו החיוב בתשלומים הנקבע עפ"י חוק.

[15] חוק ההוצאה לפועל משתמש במונח "עיקול נכסים", כאשר המונח "נכס" מוגדר בצורה רחבה ביותר בס' 1 לחוק ההוצאה לפועל, ולמעשה יכול להיות כל דבר בעל ערך כלכלי, לרבות זכות קיימת ו/או עתידית.

[16] ולמעשה אצל כל צד ג' שהיה לו קוד מגנטי לביצוע העיקול באמצעות תקשורת בין מחשבים הקיימת במרבית משרדי עוה"ד העוסקים בתחום ההוצאה לפועל.

[17] שיעור האגרה עומד כיום ע"ס 7 ₪ להליך. מדובר בסכום קטן יחסית, אולם כאשר מדובר בהטלת עיקולים אצל גורמים מרובים, שלזוכה אין שום מידע מקדים שאותו צד ג' מחזיק נכסים של החייב, ההוצאה המצטברת, בייחוד בתיקים קטנים יכולה להיות בלתי משתלמת. בייחוד לאור העובדה כי צו העיקול תקף רק ל- 3 חודשים בלבד.

[18] פרו' רון חריס יראה בכך את החזרה להעדיף את הפעילות כנגד גוף החייב על פני הפעילות כנגד רכושו ו/או הכנסות בהווה ו/או בעתיד.

[19] העומדת כיום ע"ס של 183 ₪ בלבד, שהם שווי ערך להטלת עיקולים אצל 26 גורמים בלבד, כאשר מנגד יש בשוק מאות גורמים שונים.

[20] החל מהברחת נכסים ע"י החייב ועד להעדר נכסים בכלל.

[21] מידע בעל ערך בהוצאה לפועל הוא מידע שיש בו כדי לקדם את ייעול הגבייה, כגון: מקום עבודתו של החייב, רכבו וכיו"ב. בנקודה זו, נהנים הבנקים והחברות הגדולות מיתרון גדול על פני הזוכה הרגיל, שכן מידע רב הם מחזיקים תחת ידם המסייע להם בגבייה, אך הם אינם חולקים אותו עם זוכים אחרים. בעיית המידע של הזוכה ראויה למאמר רציני נרחב בנפרד.

[22] בגבייה ישירה הכוונה לכספים שהתקבלו במישרין בהוצאה לפועל.

[23] כוונתי למידע במסגרת הליכי ההוצאה לפועל להבדיל ממידע לכתחילי שיש לתת לנושים פוטנציאליים עליו דן פרו' רון חריס במאמרו הנ"ל בה"ש 9.

[24] קרי חלוקה של היקף החוב ב- 2 מיליון תיקים פתוחים ב- 2004.

[25] כמובן שלנכונות זו יכולות להיות סיבות מגוונות אך עדיין הנה רצונית במובן זה שהחייב מציית מרצונו להסכם הפשרה או לצו חיוב בתשלומים או לאזהרה או לכל דבר אחר המניעו לשלם.

[26] שבשל קוצר היריעה אין זה המקום להיכנס לסוגיות אלו.




שלח תגובה