צור קשר

[302] פסיקת הוצל"פ:חיוב המעסיק בניכוי שלא כדין של הלוואות לחייב

מאת: רשם:דיאנה פסו-ואגו בתאריך: 25/11/2012

 
[302] פסיקת הוצל"פ:חיוב המעסיק בניכוי שלא כדין של הלוואות לחייב
 

מספר תיק:

החלטת רשמת ההוצאה לפועל

דיאנה פסו-ואגו

בפני בקשה לחיוב צד ג' בטענה כי צד ג' העביר כספים לידי החייב בניגוד לצו עיקול שהוטל אצלו על נכסי החייב ביום 15.03.12.

בתאריך 11/9/2011 התקיים דיון בפני כבוד הרשמת א. הרץ (בהעדר הזוכה או מי מטעמו), מכוח סעיף 46 לחוק ההוצל"פ, במהלכו טען מנהלה של צד ג' כי בעת העסקתו של החייב ובגין הלוואות שלווה החייב ממנו, נוכו משכרו תשלומים חודשיים ולכן הסכום הנותר מוגן על פי דין ולא היה מקום להעבירו בגין צו העיקול, לידי הזוכה.

כבוד הרשמת קבעה בהחלטתה בתום הדיון כי צד ג' יחדל מלהלוות כספים לחייב וכי עליו לפעול מעתה והלאה לפי הוראות הדין.

בהמשך עתר הזוכה לחייב את צד ג' מכוח סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל בטענה כי צד ג' שילם כספים שלא כדין לחייב וקיזז כספים שלא כדין, כמעסיק.

בתגובה טען ב"כ צד ג', כי כוחו של צו העיקול תקף למשך שלושה חודשים בלבד ולכן אינו חל על כלל הכספים הנטענים על ידי ב"כ הזוכה וכי משניתנו לחייב כספים בהלוואה זכותו להפחיתם משכרו גוברת על העיקול שהוטל ולפיכך נהג כדין.

דיון במעמד הצדדים, בבקשה לחיוב צד ג', התקיים בפני ולאחר חקירת צד ג' הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

הזוכה טען, כי משצו עיקול על משכורת חל עד למועד תום העסקת החייב ולא למשך 3 חודשים בלבד ממועד הטלתו, היה על צד ג' לכבד הצו ולהעביר הכספים, שאינם מוגנים על פי דין, לתיק ההוצל"פ. עת לא עשה כן יש לראותו כ"מבריח נכס מנושה החייב", שכן זכות קיזוז קיימת אך לבנק ולא לישות שלישית שאינה כזו.

צד ג' טען בסיכומיו, כי החלטת כבוד הרשמת א. הרץ פטרה אותו מחיובי העבר ככול שכאלו חלים עליו ולכן אין לחייבו בגין התקופה שבין 27.03.11 ועד 11.09.11.

עוד הוסיף, כי פעל בהתאם להחלטה זו ועל פי הכתוב בצו העיקול, על פי פרשנותו, פרשנות סבירה והגיונית, כאשר לדבריו צו העיקול מורה כי חלותו למשך 3 חודשים בלבד – ובכך עומד לו "הצדק סביר" לפעולותיו ולכן, אף אם לא פעל כדין אין לחייבו מכוח סעיף 48 לחוק.

דיון

בדיון שנערך בפניי  בתאריך 11/9/2012 הציג תלושי שכר של החייב המעידים כי החייב הועסק על ידו במהלך החודשים 2/2011 ועד 4/2012.

מעיון בתלושי השכר עולה כי החייב לווה סכומי כסף מאת צד ג' בסכום של 62,870 ש"ח, כאשר בכל אחד תלושי השכר ניכה צד ג' סכומים שונים בגין החזרי אותן הלוואות, כך שבפועל לא נותרה יתרת שכר ברת עיקול, על פי דין.

צד ג' הלווה לחייב בכל תקופה סכום שונה, הוסיף להלוואות קיימות ובגין כך, לטענתו קיזז סכומים שונים משכרו של החייב.

צד ג' טען בדיון, כי הלוואות אלו לא נעשו על פי חוזים ספציפיים בין השניים, אלא בצורת תשלומים שונים שביצע בעבור החייב, כגון: תשלומי דמי שכירות, תשלומי חוב חשמל וכדומה.

יצוין, כי לא הוצגו מסמכים לביסוס הטענות הללו ולא הובאה כל ראיה מכוחה טוען צד ג' לזכות הקיזוז. לפיכך ההנחה היא כי זכות זו נובעת מכוח חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973.

סעיף 8 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע, כי -

"(א) משכר העבודה החדשי לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד סכום השווה לגימלה בשיעור הנקוב בטור ג' בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1981, שהיתה משתלמת בחודש שקדם לתשלום השכר לאותו עובד לפי הרכב משפחתו אילו היה זכאי לגימלה כאמור.....

....

(ה) קצבה המשתלמת מאת מעביד או קופת גמל תיחשב כשכר-עבודה לענין סעיף זה; הוראה זו אינה באה לגרוע מהגנה בפני עיקול, העברה או שעבוד, הניתנת לקצבה כאמור על פי חיקוק".

הסכום הנבחן הנו הסכום לאחר ניכויי חובה ולא רשות. אכן, לכאורה, התשלום שנותר לתשלום לחייב, לאחר ניכויי רשות בגין קיזוז הסכומים על ידי צד ג', אינו ניתן לעיקול.

יחד עם זאת יש לבחון האם, בכלל, רשאי היה צד ג' לקזז הסכומים, עת הוטל עיקול על שכרו של החייב, אצלו.

ראשית אין בידי לקבל את טענת צד ג', כי צו עיקול המוטל על שכרו של חייב אינו חל למשך תקופה העולה על שלושה חודשים וכן את טענתו כי לא הבין כי חלותו הנה מעבר לתקופה זו ואנמק.

בע"א 2021/02 בנק אוצר החייל בע"מ  נגד ש.ק. ארבל שיווק בע"מ, מפי כב' השופט ס. ג'ובראן נקבע, כי -

"בענייננו הוכח כי בעת שנמסר צו העיקול למשיבה, היה החייב זכאי לקבל את שכרו מידי חודש בחודשו. העובדה שהשכר אמור להשתלם בעתיד אינה מפחיתה מוודאות החיוב ועל-כן יש לראות בעובדה זו חלק מנכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו. אמנם סעיף 44(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי "צו עיקול בידי צד שלישי על כלל נכסי החייב יחול על נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידו תוך שלושה חודשים מאותו יום" (ההדגשה שלי – ס' ג'), אולם נראה שאין להתייחס לשכר החודשי שמועד תשלומו בעתיד כאל "נכסים שיגיעו לידו" מאחר וקיימת וודאות לעניין תשלומם (היינו, כל זמן שהחייב עובד הוא זכאי למשכורת חודשית ובמידה ויפרוש יכול העיקול לעבור ולרבוץ על כספי הפיצויים להם יהיה זכאי החייב), ומכאן ברי כי המגבלה של שלושה חודשים כפי שקבוע בסעיף 44(א) לחוק ההוצאה לפועל אינה תקפה לענייננו".

כמו כן בתא"מ 6439/07 מרי שם טוב נ' מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נקבע, כי -

"ההלכה הפסוקה עשתה הבחנה בין 'זכות עתידה' שהתגבשותה בעתיד היא ודאית, בין בתאריך קבוע ובין בקרות אירוע שהתרחשותו אינה מוטלת בספק, לבין זכות שטרם נולדה או טרם נתגבשה. כך למשל, זכות חוזית קיימת הנתונה לאדם לקבל תשלום כסף מהצד האחר לחוזה היא 'זכות עתידה' הנכללת בהגדרת 'נכס', אף שמועד פרעון התשלום החוזי טרם הגיע, שכן הזכות החוזית לתשלום כבר נתגבשה במישור המשפטי, ומימושה הינו ודאי בהגיע מועד הפרעון בעתיד... התקווה או הציפיה להיווצרות זכות כזו בעתיד בעקבות התקשרות משפטית שאולי תתרחש, לא הוכרה כ'זכות עתידה' ולכן לא נכללת בהגדרת 'נכס' (בר אופיר, שם עמ' 478, 485-486).

מכאן, שהעיקול שהוטל אצל הנתבעת על הקצבה של התובעת הוטל כדין, לא רק לשלושת החודשים הראשונים לאחר מועד הטלת העיקול, אלא על הקצבה כולה (עד לגובה סכום העיקול בתיק ההוצאה לפועל), בהיותה "נכס" קרי, זכות וודאית עתידה".

מכאן כי צו העיקול חל ממועד הטלתו ועד למועד עזיבת החייב את מקום העבודה ולאחר מכן יכול לרבוץ על כספי פיצויי הפיטורין.

גם אם נניח כי צד ג' סבר לתומו כי הצו חל לשלושה חודשים בלבד (היינו עד ליום 27.06.11)– לא טרח להודיע, בהתאם להוראות הדין, ללשכת ההוצל"פ דבר ביחס לנכסי החייב, כמו כן לא עתר למתן הוראות על מנת לוודא כי פעולותיו מבוצעות כדין.

מעבר לאמור – נמצא כי גם בתקופה בה סבר צד ג' כי הצו חל – הלווה כספים לחייב וניכה משכרו סכומים שונים. גם במעמד הדיון בפני כב' הרשמת הרץ, מועד בו לכאורה, לטענת צד ג', הצו לא חל עוד, לא העלה הטענה ומהחלטת כב' הרשמת הרץ – ניתן ללמוד כי עת הורתה לצד ג' לחלות מלתן לחייב הלוואות נוספות, עשתה כן מתוך ידיעה כי צו העיקול עדיין בתוקפו וצד ג' לא מחה ולפיכך הבין כי צו העיקול עדיין תקף.

מכאן לזכות הקיזוז הנטענת.

בע"א 1226/90 בנק לאומי נגד הסתדרות הרבנים דאמריקה נקבע -

"המסקנה היא, שלגבי אדם שאינו בנק, זכות הקיזוז שיש לו, איננה עדיפה על צו העיקול, שבא להגן על נושים אחרים. בנסיבות אלו, כאשר הקיזוז לא נעשה בפועל בטרם הגיע צו העיקול, הרי צו העיקול גובר על זכות הקיזוז ואין בעל זכות הקיזוז, יכול לבצע קיזוז לטובת עצמו, לאחר קבלת צו העיקול. על הצד השלישי, המקבל צו עיקול, להקפיא את כל נכסיו וכספיו של החייב הנמצאים בחזקתו ולא לעשות בהם שום שינוי, שיכול לפגוע בזוכה ע"פ צו העיקול".

בעש"א 807/08 בני מאליק סוידאן נ' מייסלון נאסר עלדין נקבע -                                     

"הענקת עדיפות לבעל זכות הקיזוז בהכרח גורעת ממעמדם של שאר הנושים, שכן מסת הנכסים העומדת לרשותם קטנה. מכאן, שמדיניות ראויה מחייבת שלא להכיר בתקפות הסדרים הפוגעים בצדדים שלישיים" ונקבע כי "הוסיף ואומר, כי גם לו היתה המערערת מוכיחה טענותיה הנ"ל, סבורתני שהיא לא היתה זכאית לקזז את החוב שחב לה החייב (בהנחה שהיה חייב , דבר שלא הוכח כדבעי), כנגד צו העיקול, שכן למעשה מדובר במעשה של העדפת נושים. מדוע יש להעדיף את חובו של החייב למערערת על פני חובו של החייב לנושים אחרים?"    

סוגיית הקיזוז, על ידי צד שאינו מורשה לעשות כן, יכולה להוביל להעדפת נושים. בבר"ע   (מחוזי י-ם) 3045/01 בנק דיסקונט נ" איריס פדרו נקבע, כי -

"תקנת הציבור מחייבת העדפת פירעון חובות פסוקים על פני פירעון חובות כלפי נושים שלא נקטו הליכי משפט והוצאה לפועל. אם נגרוס אחרת, תהא משמעות פסק דין פטור למעשה מפירעון החוב הפסוק וההוצאה לפועל תהפך ממערכת לביצוע פסקי דין ואכיפת חיובים לעיר מקלט מפני פירעון חובות פסוקים (השוו: בר"ע (מחוזי י-ם) 523/08 גיגי נ' בנק דיסקונט)".

מכאן שצד ג' פעל בניגוד לדין כאשר ביצע קיזוז של סכומים שלטענתו הלווה לחייב.

צד ג' לא עתר לקבלת הוראות והנחיות מלשכת ההוצל"פ, טרם עשה כן. מעבר לאמור גם הישענותו של צד ג' על החלטת כב' הרשמת הרץ, אין בה ממש, שכן מעבר לעובדה כי המשיך לתן הלוואות לחייב בניגוד להוראותיה ובניגוד להצהרתו כי לא עשה כן, הדיון בפניה נערך לשם ברור במסגרת סעיף 46 לחוק ההוצל"פ – היינו לעניין קיום חובתו של צד ג', על פי החוק, עם קבלת צו העיקול לידיו ומתן מענה כדין לצו העיקול וכיום עסקינן בסוגיה שונה והיא – האם, במסגרת החוק, פעל כדין, עת קיזז סכומים לאורך תקופת העסקת החייב, משכרו ובהתאם האם יש לחייבו בתשלום החוב הפסוק.

בשל כל האמור לעיל לא מצאתי כי צד ג' הוכיח כי היה "הצדק סביר" לפעולותיו (ראה: ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נגד משה וולך ואח' פ"ד מג' 2 864 ועמוד 870 וכן ע"א 9293/96 רם שן שירותים והשקעות בע"מ נגד בנק מסד בע"מ (פורסם בנבו). לא מצאתי כי הפרשנות שניתנו על ידו, לטענתו, עומדת בקנה אחד עם התנהלותו בפועל – המעידה ההיפך.

לפיכך, שוכנעתי כי בידי צד ג' היו מצויים נכסים מעוקלים, דהיינו שכר חודשי החל מיום 27.03.12 ועד 4/2012 (ועד בכלל), שלא הועברו על ידו למנהל ההוצל"פ כנדרש.

יצוין, כי במהלך הדיון ויתר ב"כ הזוכה על טענת חיובו של צד ג' בתשלום פיצויי הפיטורין ששולמו לחייב, ככל ושולמו ולפיכך אין מקום לדון בסוגיה זו.

להלן טבלת פרוט התשלומים שקיזז צד ג' משכרו של החייב והתשלומים ששולמו לחייב בפועל.

 

   חודש התשלום

שכר נטו לאחר ניכויי חובה

סכום שנוכה בגין הלוואה

שכר נטו לתשלום

10.3.11

4,500

2,033

2,467

10.4.11

4,500

2,027

2,473

10.5.11

4,500

2,699

1,801

10.6.11

4,500

2,607

1,893

10.7.11

5,645

2,641

3,004

10.8.11

5,645

2,992

2,653

10.9.11

4,800

3,353

1,447

10.10.11

4,500

3,045

1,455

10.11.11

4,500

3,037

1,463

10.12.11

4,500

3,043

1,457

10.1.12

4,500

3,042

1,458

10.2.12

4,500

3,030

1,470

10.3.12

4,500

2,410

2,090

10.4.12

4,800

3,100

1,700

 

 

39,059

 

 

מכל האמור לעיל, הנני מחייבת את צד ג' בתשלום ההפרש שבין השכר החודשי נטו (לאחר ניכויי החוב) שהיה אמור להשתלם לידי החייב לבין השכר המוגן לידי החייב וזאת החל מיום 27.03.12 (יום קבלת צו העיקול בידי צד ג') ועד לתשלום שכר חודש 04.12 (ועד בכלל).

יחד עם זאת משנקבע בסעיף 48 כי אין לחייב צד ג' בסכום הגבוה מהחוב בתיק ומשסכום החוב בתיק עומד על סך של 27,562.35 ₪ - על צד ג' לשאת בתשלום החוב הנמוך מבין השניים.

צד ג' יגיש תחשיב מסודר לתיק, בהתאם לחישוב השכר המוגן על פי מצבו של החייב, כאמור, אותו עליו לשלם לזוכה.

המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לצדדים ולבאי כוחם.

ניתנה היום, 26 באוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

 דיאנה פסו-ואגו

רשמת ההוצאה לפועל




שלח תגובה