צור קשר

לפרשת וישלח: "ויהי לי שור וחמור" – והיכן הגמל? על הבחנה ברורה בין טוב לרע

מאת: יואב מיליס בתאריך: 16/11/2013

 

 

לפרשת וישלח: "ויהי לי שור וחמור" – והיכן הגמל? על הבחנה ברורה בין טוב לרע 

להורדת המאמר בפורמט PDF לחץ כאן

 

פרשתנו – וישלח – פותחת בתיאור ההכנות שעושה יעקב לקראת מפגשו הגורלי עם עשו אחיו לאחר עשרים שנה. בין השאר, מבקש יעקב משליחיו לאמר לעשו: "ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה.." [ל"ב,ו]. בתיאור חלוקת הרכוש למחנות, מופיעים הגמלים: "..ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות" [ל"ב,ח]. מדוע לא הזכיר יעקב את הגמל בדבריו לעשו? מדוע בכלל "מתרברב" יעקב בפני עשו אודות רכושו ומוסר לו דו"ח על מה שיש לו, אך משמיט מהדו"ח את הגמלים?

בעקבות חז"ל ובעל המשך חכמה, נתבונן בסימני הטהרה של הבהמות הטהורות והטמאות, כדי ללמוד מהן את המסר שביקש יעקב להעביר לעשו ע"י ציון השור והחמור מחד ומאידך על השמטת הגמל מרשימת נכסיו.

בספר ויקרא, קובעת התורה שבהמה המותרת באכילה היא בהמה שמתקיימים בה שני סימני טהרה: 1)מפרסת פרסה ושוסעת שסע; 2)מעלת גרה. התורה מונה גם חיות לא טהורות, מאחר ויש להן רק סימן טהרה אחד: "אך את זה לא תאכלו ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה, את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס, טמא הוא לכם" [ויקרא, י"א,ד].  על הפסוק התיאורי הלכאורה מיותר: "ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים.." [בראשית, כ"ד, ס"א] אומר המדרש רבה: "רבנן אמרי: מה גמל זה יש בו סימן טומאה וסימן טהרה, כך העמידה רבקה צדיק ורשע". [ראה גם: הפרשה, ר' אביחי קצין].

בעל המשך חכמה מסביר: עד יעקב היו לאבות בן אחד צדיק ואחד רשע. לאברהם היה את יצחק וישמעאל, ליצחק היה את עשו ויעקב. עד שבא יעקב והיתה מטתו שלמה, שכל בניו היו צדיקים כדברי התלמוד [מסכת שבת, קמ"ה, ע"ב]: "דאמר רבי אבא בר כהנא: עד שלושה דורות פסקה זוהמא מאבותינו: אברהם הוליד את ישמעאל, יצחק הוליד את עשו, יעקב הוליד שנים עשר שבטים שלא היה בהן שום דופי". בציינו דווקא את השור – שהוא בהמה טהורה לגמרי, ואת החמור – שהוא בהמה טמאה לגמרי שאין בה אף סימן טהרה, מבקש יעקב לומר לעשו מסר חברתי ורוחני ברור וחד כי אצלו יש הבחנה ברורה בין טוב ורע. יעקב משמיט את הגמל שיש בו גם טוב [סימן טהרה] וגם רע [סימן טומאה] כדי לומר לעשו שאצלו אין בלבול בין טוב ורע, ואין הם חיים אצלו בערבוביא.

לפי בעל המשך חכמה המפגש בין יעקב לעשו הוא עימות תיאולוגי-רוחני. יעקב לא ביקש להתרברב ברכושו בפני עשו. יעקב מציין בפני עשו רק את הרכוש שקדושתו נובעת מקדושת יעקב. השור והחמור קנויים לאדם, והם מתקדשים ע"י ישראל בבכורה. קדושת ישראל הנובעת מקדושת ה' [לפי הכתוב:"אני ה' מקדישכם"] שופעת ומקדשת  גם את קניינו [בהמותיו] של הישראלי. העבד והשפחה [שהם 'נפש מדברת' בלשון המשך חכמה] קנויים ליעקב בהסכמתם ובהסכמת התורה לקניין בעבד ובשפחה.

קנינו הגמור בעבד ובשפחה גורמת שקדושתו של יעקב שופעת גם עליהם. לפי זה, אין יעקב מבקש להרשים את עשו בעושרו הרב. מאחר ושורש העימות שבין יעקב לעשו הוא עניין מכירת הבכורה, מציג יעקב לעשו את הרכוש המתקדש בבכורה. ולכן ציין עם לבן גרתי – ותרי"ג מצוות שמרתי, שכל הרכוש שציין יעקב התקדש בבכורה הרוחנית של יעקב על עשו, וקדושת יעקב משפיעה על גם על מקנהו וקניינו.

ולפי זה מובן גם אין ליעקב עניין להציג את הגמל בפני עשו. הגמל – ספינת המדבר שהוא רכוש יקר ורב ערך המסמל את העושר– אינו מתקדש בבכורה. אזכורו הוא סימן לעשירות גרידא, ולא להדגשת קדושת הקניין ובכירותו הרוחנית של יעקב על עשו.[להרחבה, ראה מאמרו של הר' שלמה ברין, על קדושת קניינו של יעקב אבינו].

**********

שבת שלום. יואב מיליס




שלח תגובה