צור קשר

לפרשת חיי שרה: "הוא ישלח מלאכו לפניך" – על חובת האדם להתאמץ

מאת: כתב: עו"ד יואב מיליס; עריכה לשונית והגהה: ד"ר מוטי גולן בתאריך: 26/10/2013

 

לפרשת חיי שרה: "הוא ישלח מלאכו לפניך" – על חובת האדם להתאמץ

להורדת המאמר בפורמט PDF לחץ כאן

 

במרכזה של פרשת השבוע, פרשת "חיי שרה" חיי שרה תורתנו פורשת בהרחבה יוצאת דופן את בחירתה של אשת יצחק, רבקה. אברהם מזהיר את עבדו אליעזר לבל יעז להשיא את יצחק לכנענית. הוא מצווה עליו [כ"ד, ד']: "אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק". וכשאליעזר מקשה כיצד עליו לנהוג במידה והאשה תסרב ללכת אחריו עד ארץ כנען, מרחק של 1600 ק"מ בקירוב, אברהם מסביר שעליו לשים מבטחו בה' אשר יזמן את האשה המיועדת לבנו יצחק.

מדוע אברהם מצווה את אליעזר על נישואי יצחק ואינו מצווה את יצחק ישירות שלא יהין וישא אשה כנענית? זאת ועוד. מדוע אברהם אינו שולח את בנו יצחק לקחת אשה מארץ מכורתו, ארם נהריים?! ידידי ד"ר מוטי גולן העומד בראשות "מיזמים ביהדות" ומרצה ללימודי יהדות ואקטואליה השיבני שמן המדרשים אנו למדים "שבנות כנען היו חסרות את מידת החסד והנתינה" ועל כך שאין אברהם שולח את בנו יצחק באופן אישי מחוץ לארץ כנען היות ואברהם היה נביא וצפה ברוח הקודש שעל יצחק ייאסר לצאת מגבולות ארץ כנען היות והוא "עולה תמימה להקב"ה". וראיה לכך מצאנו שאף בעת ששרר רעב כבד בארץ כנען יצחק רצה לרדת "לשבור אוכל" במצריים כפי שאביו אברהם עשה, אולם הקב"ה מנע זאת ממנו באומרו [כ"ו, ג']: "גור בארץ הזאת ואהיה עימך".

וידידי אמנון בן-ישראל הפנה אותי לפירושו של בעל הילקוט שבע [ר' שמואל בן עמרם] ולפיו כל ספור ציווי אברהם לעבדו אליעזר מתרחש כשיצחק עדיין רך בשנים. יצחק נולד לעת זקנתם של אברהם ושרה, ואברהם חשש שלא יזכה לחיות עד הגיע יצחק לגיל הנישואין, ולפיכך מצווה הוא את עבדו הנאמן אליעזר על נישואי יצחק בעתיד שלאחר מותו לאשה לא-כנענית. פרוש זה עושה שימוש בעקרון אין מאוחר ומוקדם בתורה, ולפיו צוואת אברהם לעבדו קדמה לעקידת יצחק ולמות שרה אמו. ולעניות דעתי פרוש זה מוקשה לאור הפסוק: "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, וינחם יצחק אחרי אמו" [כ"ד,ט"ז] ממנו ניתן להבין כי בואה של רבקה ונישואיה ליצחק היו זמן לא רב אחרי מות שרה בה פותחת פרשתנו.

וזאת למודעי: הלכה בידינו [יורה דעה, סימן ר"מ, כ"ה]: "אין הבן חייב לשמוע לאביו המצווה אותו לישא או שלא לישא אשה פלונית" על אף שהינו חייב במצוות כיבוד אב ואם והמקור להלכה זו הוא בפרשתנו. ומכאן, שאף אם היה אברהם מצווה את בנו יצחק, אילו רצה יצחק לישא כנענית לא היה מחוייב לשמוע בקול אביו. ולנו נראה עניין זה מוקשה. משום שגם אם יצחק לא היה מחויב לשמוע, אבל בודאי שעל אברהם היה להזהירו על כך?! וכי יעלה על הדעת לומר שמי שהסכים להיות עולה על המזבח ולא התנגד לאביו, במקרה דנן היה פועל נגד ציווי אביו שלא לישא כנענית?!

ואכן, בעל "המשך חכמה" [ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק] מקשה ממקור אחר, כדלקמן: והרי יצחק עצמו מצווה לבנו יעקב: "ויקרא יצחק אל יעקב, ויברך אותו, ויצוהו ויאמר לו: לא תקח אשה מבנות כנען; קום לך פדנה ארם, ביתה בתואל אבי אמך, וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך" [כ"ח, א'-ב']. מדוע מצווה יצחק את יעקב אם יעקב אינו מחויב לשמוע בקול אביו בעניין שידוכיו? ואולי ניתן לומר שיצחק פעל תחת לחץ רבקה שחששה לחייו של יעקב מנקמתו של עשיו. וגם אמנה, כך בדיוק היא מנמקת את בקשתה מיעקב לברוח אל לבן אחיה בחרן. ברם, כשרבקה פונה ליצחק, היא אינה מנמקת זאת מן הסיבה הלזו, אלא בחששה שמא יישא יעקב אשה מבנות כנען, וזהו המניע לציווי יצחק.

לדעת בעל "המשך חכמה" אף יעקב לא היה מחויב לשמוע לאביו יצחק בעניין שידוכיו, ויצחק יודע זאת. ציוויו של יצחק לבנו היה תנאי להתקיימותה של ברכת אברהם ביעקב אותה הוא נותן לו. יצחק אומר ליעקב שתנאי לתחולתה של ברכת אברהם בו ובזרעו הוא שלא ישא אשה כנענית, ואם לא ישמע לו, לא תתקיים בו ברכת אברהם. חיזוק לשוני לפירושו זה מוצא בעל "המשך חכמה" בפסוק: "וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושילח אותו פדנה ארם, לקחת לו משם אשה בברכו אותו, ויצו עליו לאמר: לא תקח אשה מבנות כנען" [שם, פסוק ו]. לא החשש לחיי יעקב, ולא החשש מסירוב יעקב לשמוע לקול אביו הוא המניע לציווי הישיר, אלא החשש לאי התקיימות התנאי לתחולת ברכת אברהם.

ואולם, גם על תשובת "המשך חכמה" ניתן להקשות: וכי חשש זה לא היה אצל אברהם באופן שהיה מצדיק גם את הציווי הישיר של אברהם ליצחק שלא לשאת כנענית על מנת שהבטחת ה' לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע" תתקיים? ואולי, יש מקום לסברה שאברהם היה בטוח שיצחק לא ישא כנענית משום היכרותו העמוקה את יצחק בנו, עולמו הפנימי-רוחני, כמו גם, בשל החינוך שספג יצחק בביתו. כנביא, אברהם ידע וסביר להניח היה זה ישירות מפי הקב"ה "שנולדה רבקה כבת זוגתו של יצחק" [עיין רש"י, סוף פרשת וירא, כ"ב, כ]. אברהם חשש שמא יצחק יישאר נטוע בעולם הרוח בלבד ולא יעשה מאמץ בדרכי העולם הארציות למצוא בת זוג ראויה וימתין לזיווגו משמים, ואז לא תתקיים הבטחת ה' "לזרעך אתן את הארץ הזאת". לפיכך, אברהם מצווה את העבד אליעזר "לדאוג" ליצחק ולא להמתין לפתרונות משמים. ואכן, יצחק יוצא "לשוח בשדה", קרי: להתפלל לזיווגו" [עפ"י המדרש]. ומשעשה כן, נקרית לו בבואה עם אליעזר "ותהי לו לאשה ויאהבה" [כ"ד, ט"ז].

 

(*) תודתי מסורה גם לכב' הרב קרסיק, ולידידי פדל איתמר ואמנון בן-ישראל ששיתפו אותי בתגובותיהם בסוגיה בה דן מאמר זה והפרו את המחשבה בה. יואב מיליס

**********

***שבת שלום. יואב מיליס***




שלח תגובה