צור קשר

לפרשת תצוה: "ועשית בגדי קדש...לכבוד ולתפארת" – על מידות האדם כמלבושי נפשו

מאת: עוה"ד מיליס יואב בתאריך: 12/02/2011

 

לפרשת תצוה: "ועשית בגדי קדש...לכבוד ולתפארת" – על מידות האדם כמלבושי נפשו 

להורדת המאמר בפורמט PDF לחץ כאן

 

פרשת תצווה עוסקת בעיקרה בבגדי הכהונה: שמונת בגדי הכהן הגדול וארבעת בגדי הכהן ההדיוט. ה' מצווה את משה "ועשית בגדי קדש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת" [כ"ח, ב]. גם ביחס לבגדי הכהן ההדיוט  מנמקת התורה את ציווי הבגדים "לכבוד ולתפארת" [כ"ח,מ]. יש לתהות מהם אותם "כבוד" ו"תפארת"?

דבר ידוע הוא שבגדיו של אדם לא רק משמשים להסתרת איברים צנועים אלא הם חלק מתרבותו, מעמדו ואופיו. לבגדים – צורתם ואופן לבישתם – יש משמעויות שונות בתרבויות שונות ובזמנים שונים. לדעת בעל "העמק דבר" בגדי הכהן הגדול בידלו אותו מכלל ישראל ו"הבגדים היו לתועלת שהיה בעיני ישראל לכבוד ולתפארת", וגרמו לכהן הגדול לקדש את עצמו בעיני כלל ישראל אף בהליכותיו. לדעת הספורנו בגדי הכהן הגדול היו לכבוד האל בהיותם בגדי קדש לעבודת האל.

פרוש מעניין מביא המלבי"ם בפרושו לתורה "התורה והמצוה". לדעת המלבי"ם "...כמו שילבש הגוף החיצוני שהוא לבוש אל הנפש מלבושיו החיצוניים, כן תתלבש הנפש הפנימית את מלבושיה הפנימיים ותתעטף בהם. וכמו שנקראו הלבושים החיצונים בשם מֵד, שעשויים למידת האדם, כן מלבושי הנפש נקראים בשם מִדוֹת, שמידות האדם ותכונותיו ילבישו את הנפש ועל ידם יתראה כוחותיה ועלילותיה…". לשון אחרת, כל אדם זקוק ל"בגדים" לנפשו. בגדי הנפש הם מידות האדם ודרכי התנהגותו. בגדי נפשו של האדם מעידים על מהותו של אותו אדם.

למלבי"ם היה קשה מה משמעות הציווי למשה "ועשית בגדי קדש..לכבוד ולתפארת" כאשר מיד פסוק לאחר מכן מצווה ה' את משה לדבר אל כל חכמי לב לעשות את בגדי אהרן.  הרי ברי שאת בגדי אהרן עשו האמנים, חכמי הלב?! מה בדיוק אמור היה משה לעשות? לפרוש המלבי"ם: הציווי לחכמי הלב היה לעשות את הבגדים החיצוניים, והם היו אמורים להיות לא רק חכמים – אלא חכמי לב – כאלו שיבינו היטב מה כוונת כל בגד ועל מה הוא רומז ויעשו את הבגדים תוך כוונה לרמזו של כל בגד. אולם משה התבקש להלביש את אהרן בבגדים פנימיים – בדעות, במידות ובתכונות טובות שהם "מלבושי הנפש, ומלבושים אלו לא עשו האמנים, וצוה ה' אל משה שהוא יעשה בגדי קדש אלה, היינו ללמדם תקון נפשותיהם ומדותיהם באופן שילבישו הוד והדר את נפשם הפנימית". במילים אחרות, משה היה אמור להכין את "מלבושי הנפש" של אהרון ובניו הכהנים ולדאוג שמלבושי הנפש של הכהנים יהיו ראויים להדר של בגדיהם החיצוניים. 

לדעת המלבי"ם ה"כבוד" וה"תפארת" הן שתי מדרגות של הנפש – נשמתו של האדם. הכבוד הוא כבוד האדם המתבטא במידותיו הטובות הטבעיות, והתפארת היא ההדר שנפשו של האדם מקבל ע"י התקדשותה בעבודת ה'. מלבושיו החיצוניים שעה שהם הולמים את מלבושי נפשו הופכים ל"בגדי קדש" לשתי מדרגות הנפש.

לדברי המלבי"ם אודות הציווי למשה לעשות את הבגדים הפנימיים למול הציווי לחכמי הלב לעשות את הבגדים החיצוניים רלבנטיים גם לכל אדם החי בתרבות בת-זמננו המקדשת את המראה החיצוני, ואת הרושם על האחר. הבגדים יכול שיחצצו בין פנימיות האדם לבין איך שהוא נראה מבחוץ. פעמים שהם מבטאים את האופי הפנימי האמיתי שלנו, ופעמים שהם גם יכולים להלביש, לכסות ולהסתיר, כך שאי אפשר יהיה לזהות או לפגוש אותנו באמת. כל עוד לא ילביש האדם את פנימיותו במידות טובות לא די יהיה בבגדיו הנאים כלפי חוץ. וכאשר בגדיו הפנימיים – מידותיו הטובות – הולמות את בגדיו החיצוניים, כאשר חיצוניותו הנאה של האדם משקפת גם את פנימיותו – מידותיו הטובות – כי אז אפשר לאמר שבגדיו, גם החיצוניים, הם לכבודו ולתפארתו שלו. זהו אותו "כבוד" ו"תפארת" שעל כל אחד מאיתנו לשאוף אליהן. בעוד שאת השאיפה לבגדי הדר חיצוניים אנו יכולים למלאות ע"י רכישתם, את הבגדים הפנימיים – אותן מידות טובות – שומה על כל אדם לעמול עליהם כל הזמן.

**********

לע"נ אמי זהרה בת שמס וסליימן פדל למשפחת מיליס ז"ל. שבת שלום. יואב מיליס

 

 

 

 




שלח תגובה